פסק-דין בתיק תא"מ 17363-06-12

1.       התובע רכש מכונית משומשת מהנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת). הנתבע 2 עבד אצל הנתבעת, והוא אחיו של העד דניאל מרדכי אשר היה בעל המניות והמנהל של הנתבעת. המכונית התקלקלה ולכן הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים לבית המשפט לתביעות קטנות. התביעה הסתיימה בפשרה שניתן לה תוקף של פסק דין ביום 04/10/11. וזו לשון הפשרה:

"לפנים משורת הדין, ומבלי להודות בחבות, הנתבעים ביחד ולחוד, יתקנו את רכבו של התובע תמורת 5,000 ש"ח, אותם יעביר התובע תוך 60 יום מהיום לידי הנתבעים. הנתבעים יתקנו את כל הדרוש במנוע הרכב, גם אם תידרש החלפת מנוע וסכום התיקונים יעלה על 5,000 ש"ח. הנתבעים ישלמו את הפרש התיקונים ויעבירו את הרכב תוך 30 יום. הנתבעים יקבלו מהתובע את מפתחות הרכב עד מחר ויגררו אותו למוסך".

התובע מסר את הרכב לנתבעים ביום 10/10/12 (ראו - נספח ב' לכתב ההגנה), אך הוא לא מסר להם את הקוד שהיה דרוש לשם התנעת הרכב. הנתבעים טוענים כי עובדה זו עיכבה את תחילת תיקון הרכב, ואילו התובע טוען כי ביום שבו הוא התבקש למסור את קוד ההתנעה הוא ראה את הנתבע או מי מטעמו נוהג ברכב, כך שלשיטתו לא זה מה שעיכב את תחילת התיקון. כך או כך, אין חולק שבסופו של דבר הנתבעים הצליחו להתניע את הרכב. ביום 17/11/11 פנה התובע במכתב לבית המשפט לתביעות קטנות בגדרו הוא הלין על כך שהרכב עדיין לא תוקן. הנתבעים טוענים בסעיף 3 לכתב ההגנה, כי: "הרכב היה מוכן מתאריך 27/11/11. התקשרנו אל מר צחי הדר מספר פעמים .... ואף התקשרנו אליו מספר ימים לפני שהרכב היה מוכן כדי לעדכן אותו בתהליך, וכדי שיוכל להכין כסף של עלות התיקון שעליו לשלם לפי פסק הדין ולא זכינו למענה מצדו...".

התובע טוען כי הנתבעים לא התקשרו אליו ובסופו של דבר הוא התייאש ורכש רכב אחר. הנתבעים טוענים כי הם תיקנו את הרכב וכי הוא ממתין לתובע על מנת שיקבל אותו לרשותו. מכאן התביעה שלפניי.

2.       התובע טוען כי הנתבעים הפרו את פסק הדין המוסכם בכך שלא תיקנו את רכבו תוך 30 יום מיום שהוא נמסר לרשותם. על כן דורש התובע פיצוי בגובה הסכום ששילם עבור רכישת הרכב מהנתבעת (31,500 ש"ח), בתוספת הוצאות בסך של 2,040 ש"ח, והפסדי שכר והוצאות מימון בסך של 20,000 ש"ח.

3.       הנתבעים טוענים כי התובע הוא שהפר את פסק הדין המוסכם בכך שלמרות שנאמר לו כי הרכב תוקן הוא לא בא ליטול אותו לידיו ולשלם עבור התיקון. הנתבעים טוענים שהם עמדו במועד שנקצב לתיקון הרכב - 30 יום - כיוון שהרכב נמסר לידיהם ללא קוד ההתנעה והם העבירו אותו למוסך רק ביום 31/10/11, לאחר שנואשו מהתובע וביטלו את קוד ההתנעה באמצעות איש מקצוע מטעמם.

דיון והכרעה

4.       מנוסח פסק הדין המוסכם עולה כי הנתבעים התחייבו לתקן את הרכב תוך 30 יום מיום שהוא יימסר לרשותם, וכי התובע התחייב לשלם עבור התיקון תוך 60 יום (ראו - סעיף 5 לכתב ההגנה) בפועל הרכב נמסר רק ביום 10/10/11 ללא קוד ההתנעה, ורק ביום 31/10/11 העבירו אותו הנתבעים למוסך, לאחר ששוחחו עם התובע בטלפון (ראו - פירוט שיחות טלפון שצורף לכתב ההגנה וכן תשובת הנתבעים לבית המשפט לתביעות קטנות מיום 01/12/11, שגם היא צורפה לכתב ההגנה). אני סבור כי מאחר והתובע לא מסר את קוד ההתנעה לא הפרו הנתבעים את פסק הדין המוסכם בכך שנטרלו את קוד ההנעה רק ביום 31/10/11, ולכן רק ממועד זה החל מרוץ הזמן של שלושים הימים שהוקצבו לצורך סיום תיקון הרכב. התובע אמנם טוען כי הוא התקשר מספר פעמים לנתבעים כדי לברר מדוע תיקון הרכב מתעכב, ברם הוא לא הוכיח כי שיחות אלו נעשו בכלל, ולפני 31/10/11 בפרט. כמו כן, אין להניח כי התובע התקשר לנתבעים לפני 31/10/11, כיוון שלשיטתו המועד לתיקון הרכב הסתיים רק ביום 10/11/11 (ראו - פנייתו של התובע לבית המשפט לתביעות קטנות). התובע טוען בסעיף 17 לתצהירו כי העד דניאל מסר לו שאין צורך שהוא יביא את קוד ההתנעה כיון "שהם יסתדרו לבד", ברם טענה זו לא הוכחה, והיא גם לא מתיישבת עם טענת התובע בסעיף 18 לתצהירו לפיה לאחר מספר ימים התקשר אליו אותו דניאל ובכל זאת ביקש את הקוד. טענה זו גם לא מתיישבת עם העובדה שכאשר מסר התובע את הרכב הוא חתם על מסמך שבו הודגש במפורש כי "לא נתקבל קוד של הרכב" (ראו - הנספח האחרון לכתב ההגנה). לאור זאת אני קובע כי לנוכח העיכוב בהמצאת קוד ההתנעה הנתבעים היו אמורים לתקן את הרכב עד ליום 01/12/11. בפועל הרכב תוקן כבר ביום 27/11/11. כך אני למד מאישור הרכבת המנוע מיום 27/11/11 (נ/1). לפיכך אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה הם לא הפרו את פסק הדין המוסכם. להשלמת התמונה אציין כי גם אם הייתי משתכנע שהנתבעים איחרו במספר ימים לתקן את הרכב עדיין לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית כיוון שאיחור של מספר ימים לא מהווה הפרה יסודית של פסק הדין המוסכם, ועל כן היה על התובע לתת לנתבעים התראה לפני ביטול ההסכם.

5.       התוצאה הינה שדין התביעה להידחות. כאמור בפסק הדין המוסכם, התובע רשאי ליטול את הרכב המתוקן לרשותו בכפוף לתשלום סך של 5,000 ש"ח לנתבעים.

6.       התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח.

7.       המזכירות תסרוק את המוצגים לתיק ותשיב אותם למשמורתם של ב"כ הצדדים.

ניתן היום,  יב'' שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: